מסעות אינטואיטיביים להתפתחות אישית
הטבע האמיתי שלנו נמצא כאן בכל רגע, אותו טבע שמקיים, מחבר, מסדר, מחייה וממית את הכל. לא אנחנו יצרנו אותו ולכן אנחנו לא יכולים להפסיק אותו, הוא מה שאנחנו ועדיין, איננו יכולים להבין אותו באמצעות השכל ואפילו לא החושים. לימדנו את רובנו שמה שאי אפשר להבין אינו אמיתי, שהאינטואיציה הפכפכה, שאי אפשר לסמוך עליה ושלחיות מתוכה זה מסוכן, לא בוגר ולא אחראי. זה מיושן וזה חבל, כי החכמה האינטואיטיבית שלנו נובעת מאותו טבע מסתורי של הכל, והיא פתוחה, יצירתית וחדה ברמות שאין לתאר.
השכל-החושב, נאור, מפותח ומוכשר ככל שיהיה, הוא כלי מופלא אך גם מוגבל מטבעו רק לרצונות, ההרגלים, הפחדים והדפוסים שהוא מכיר. כשאנחנו הולכים רק איתו, אנחנו עלולים לפספס דברים מהותיים בהוויה שלנו, לספר לעצמנו סיפורים שיוליכו אותנו במעגלים סגורים ולשכנע את עצמנו תוך כדי, שאנחנו עושים לעצמנו טוב. נדמה לי שכל אדם בוגר מכיר את התחושה הזו.
עם ובלי לשים לב, אנחנו חיים בעודנו אוחזים בהבנות שיצרנו או ירשנו על החיים; על מהי זוגיות או אהבה, פרנסה או עבודה, חברות, יחסים, שייכות, הכרה, הצלחה, התפתחות, מוסר, והכי הכי חזק מי ומה ״אני״. מילים אלה מוליכות משמעויות המנווטות את חיינו, אך לרב אנו מבססים אותן על אשליה היוצאת מתוך נקודת ההנחה, שאנחנו באמת יכולים לדעת או לשלוט בדברים.
איך זה יראה אם נדע, שאנחנו לא יכולים? מה יתאפשר אם נרפה ולו מידי פעם מהניסיון לביים את חיינו ונסכים להיות ״רק״ שחקנים?
המסעות הם אימון מעולה לזה. מניסיוני ולהבנתי את החיים עד כה, אחת הדרכים (אם לא היחידה) לחיות בחיבור פשוט לְמָה שאמיתי וכנה (גם אם לפעמים לא נעים ומפחיד) היא אימון ההקשבה לחכמה האינטואיטיבית ולמידת ההבדל בינה לבין חכמת ״השכל״. היכולת להכיר את האופק הפנימי שבי ואת הדקויות שבו, ליצור בו מרווחים של אי ידיעה ולשהות בהם, להתמסר מבלי לדעת ולהבין מה ולמה, להרגיש מבלי לברוח, לבקש להינגע באהבה שאני, באינסופיות של הווייתי. אימון של כל אלה, זה משנה הכל.
במרחב העדין והאינטימי שנוצר במסע ובשיחות שאחריו, נוכל להתבונן ממקום חדש ולא צפוי על המחשבות שלנו, על ההגדרות וההבנות שיש לנו על עצמנו ועל הנושא שאיתו באנו. בכבוד ובאהבה אנחנו הולכים/ות עם מה שהמסע מביא, בנוכחות מלאה אנחנו שואלות/ים שאלות, אומרים/ות אמת ונשארים/ות להקשיב ולהרגיש את מה שיש. זה בערך כל מה שאדם יכול לעשות. מעבר לזה, החכמה הפנימית שלנו כבר עושה בנו את שלה.
איך נראה מסע?
מסע הוא מפגש אישי של כשעתיים וכל שהוא דורש מבחינה טכנית זה מרחב נעים שאפשר לשכב בו על מזרון או ספה ולהתמסר בשקט. אני מארחת בדרום תל אביב אך יכולה גם לבוא אליך הביתה ואפשר לעשות מסע גם בזום.
המפגש מתחיל בשיחה קצרה (15-20 דקות) הנוגעת במה שלומך היום וזורמת אל הדבר שהביא אותך לבוא לעשות מסע.
תוך כדי השיחה, נתמקד בשתיים-שלוש שאלות ואלה יהיו מאין הכוונה עבורנו וגם עבור המרחב עצמו, הן הדרך שלנו להגיד לחכמה האינטואיטיבית - אשמח שתספרי לי על ״זה״ :) בפועל, מה שנראה ונחווה במסע - זה מה שנראה ונחווה במסע וזה גם היופי של הדבר, זוהי אינה תכנית כבקשתך, אבל זה כן מפגש משותף, אינטימי ואוהב שלך עם החכמה הייחודית שלך בנקודה זו בחייך.
לפעמים ״ניסע״ לנקודה מסוימת בחייך, לפעמים לזמן ומקום אחר על ציר האבולוציה האנושית (עבר או עתיד לא בזמן חייך), לפעמים אל תוך יצירה ספרותית או גוף האדם או גלקסיה אחרת. המרחב הוא אינסופי אך אנחנו נבחר ״עולם״ מסוים הקורא לך עכשיו לבוא ולהתארח בו והוא יהיה ה setting שדרכו תתגלה לעצמך.
לאחר שהתבהרנו על היעד, הנושא והשאלות, את/ה שוכב/ת, עוצם/ת עיניים ואני מוליכה אותך להרפיה עמוקה. כאשר כל החושים מכוונים פנימה אך אנחנו עדיין נוכחים ומודעים לחלוטין, את/ה מדמיין/ת 10 מדרגות ואנו יורדים לאט אל היעד. מכאן אנחנו בידיים המופלאות של המרחב האינטואיטיבי. נלך בו צעד צעד במשך כשעה ורבע ודרך המציאות והחוויות שיקרו לנו, ניתן לחכמה להתהוות ולהתגלות.
מחכה ושמחה לקראתך, נועה.