top of page
Screenshot 2022-01-16 at 21_edited_edited.jpg
Screenshot 2023-03-21 at 14_edited.jpg

גלריה

לסיפור האינטואיטיבי ולדמויות המתגלות בו יש נטיה להישאר קרובות ולהמשיך להדהד לליבם/ן של המשתתפים/ות. מכאן לפעמים עולה רצון להמשיך וליצור דברים הקשורים בהם. עמוד זה מביא סוגים שונים של ביטויים ושיתופים פעולה שנוצרו בעקבות משחקים ומסעות של משתתפים/ות ושלי.

Screenshot 2023-03-21 at 14_edited.jpg

יפן 539

את המשחק ליפן 539 יצרו קבוצת חברים קרובים שגם יוצרים יחד מוסיקה במשך כמה שנים. את היעד בחרנו באופן רנדומלי לחלוטין, העיקר שאף אחד לא יודע כלום אודות התקופה ומאפייניה. כולנו ממש נכנסנו לסיפור ובמהלך תהליך היצירה סטפן (שיאון) חגג יומולדת 40. לכבוד האירוע ריצ׳י (טושי) הכין לו ברכת יומולדת בצורת קלף טארות עם הדמות שלו. לאחר שסיימנו את המשחק ריצ׳י השלים את הסדרה והכין קלפים גם לשאר הדמויות. בנוסף לזה, ריצ׳י גם כתב שיר בהשראת טושי, הדמות המופלאה שלו.

Screenshot 2023-03-21 at 22.11.43.png
TOSHI.jpeg
HEU.jpeg
JI.jpeg
MITAN.jpeg
Screenshot 2023-03-21 at 14_edited.jpg

ציור אינטואיטיבי למסע בסיני, שנת 3100

בסדנת ציור התאספו 12 ציירים/ות סביב נוסעת אחת כדי לתעד את מסעה למזרח התיכון בשנת 3100.

אנסטיז׳יה, בעלת עור בצבע חלבי וזרועות ארוכות ודקות במיוחד, בילתה את רב מסעה לבד, רק בליווי ליוויתנית ענקית. במסע היה עליה לבצע משימה אך לאחר שהתפצלה מהחבורה שלה, לא ידעה כיצד להמשיך. כל שהתגלה אליה הוא מסר חוזר, שקשור בהתמסרות לתפקידך הטבעי, המשפחתי, ולשילוש כלשהו שיש בו את כל החכמה הדרושה לנו.

 

הנה כמה ציורים מהסדנה:

iris1.jpg
ישי_edited.jpg
רעות_edited.jpg
זאב3_edited.jpg
זאב2_edited.jpg
e0938a00-ddeb-4f40-a3e2-e99815b49cae.JPG
Screenshot 2023-03-21 at 14_edited.jpg

איור בהשראת מסע ליער, לפני הרבה הרבה זמן
אחרי מחקר גילינו שנסענו לאי פלורס, אינדונזיה שנת 13484- פלוס מינוס :)

מתוך המסע:

...זה הזמן שבו עזבתי את השבט שלי

עדיין ביער, נער, זו הפעם הראשונה שאני יוצא לצוד לבד, יש לי את החנית שלי, אני מרגיש שהם צופים בי, אבל אני מתעלם מזה, אני צריך לצוד משהו קטן, כמו ארנב, זה שעת היום, אני עומד, לא זז, מחכה, אבל אין לי מושג מה לעשות... אני מנסה להקשיב, מחפש רמזים מהיער, הגוף שלי מתוח מאוד, כלום לא קורא לי לזוז אבל אני זז שמאלה קדימה, קר מאוד ועכשיו גם קצת קר לי... וזה מסיח את הריכוז שלי, היער קפוא, ערפילי ואפור. אני עדיין לובש רק את התחתונים האלה. אני זז כמו מקצוען עם החנית למעלה אבל אין לי מושג מה אני עושה. אני מסתכל על העצים, אולי יש ציפורים, אבל ביער אין שום דבר בשבילי. אני חושב שאני רעב, אנחנו רעבים. אני מרגיש מתוח. אם אני לא אמצא מה לאכול לא נאכל, ואני לא מבין, למה אני הולך לבד...? יש ציפור, אבל אני יודע שאין לי סיכוי לפגוע בה, היא תעוף. אני מרגיש את הבאפלו אבל היא לא כאן עכשיו. אני ממשיך ללכת, כל כך קר ואני יודע שכל החיות נמצאות איפשהו, אבל לא כאן! אני מסתכל מתחת לאדמה, אולי שם חם יותר, מתחת לעצים שנפלו והכל מאוד קר. אני מרים אבנים כדי למצוא תולעים, אני מוצא כמה אבל מתבייש מכדי לאכול אותם, הם פשוט מתנודדים מתחת לסלע, אני לוקח אותם, אולי מחזיר אותם? אני אפילו לא יודע איך לקחת אותם... החזרתי אותם... אני מרגיש נורא ... אני חושב שאני יכול לחזור אבל אני מפחד לחזור בידיים ריקות. אני מזמין את הבאפלו, היא באה עם כל הגודל הענקי שלה, אני רק רוצה לשכב עליה, לרכוב עליה, היא נותנת לי לטפס עליה, זה מרגיש כל כך מנחם... אני רוצה להירדם עליה ולהתעורר במקום אחר ואני מרגיש רע עם זה, כאילו אני בורח, אבל אני עושה את זה בכל זאת, אני קצת מתעלף. היא ממשיכה לזוז, מנדנדת אותי להירדמות באיזה אופן.

באפלו מרווי.jpg
bottom of page